אתר העור הישראלי
 
זהירות חרקים!!!

מעל מיליון סוגים שונים ומשונים של חרקים חיים בעולמנו. חלקם אינו נוגע לרעה באיש, חלקם מציק ויש בהם העלולים לסכן חיי אדם. בעונת הקייץ מגענו עם החרקים למיניהם אינטנסיבי יותר. החלונות והדלתות פתוחים, אנו מבלים שעות רבות בחוץ, בטיולים בחיק הטבע או אפילו על המרפסת ובגינה שליד הבית. מודעות לאורח חייהם והרגליהם של החרקים השונים יכולה לעזור לנו להתגונן בפניהם וברוב המיקרים למנוע את העקיצות.

מהו חרק?

החרק מוגדר כבעל חיים בעל שש רגליים, זוג מחושים, בדרך כלל שלד חיצוני קשיח ובמיקרים רבים כנפיים. בקבוצת החרקים נכללים הנמלים למשפחותיהם, דבורים, מקקים, פרעושים, פשפשים, כינים, יתושים וזבובים למיניהם. חלק נכבד מהם הוא לדאבון הלב דייר משנה לא רצוי בבתינו.

מה היא  עקיצה?

העקיצה היא פצעון בעל נקב זעיר. החרק הרוצה להשיג את מנת הדם שהיא מזונו, עוקץ ומוצץ.  חלקי הפה שלו בנויים כך שיוכל לחדור בקלות דרך עורנו ולמצוץ דם. העקיצה גורמת לגירוי הנובע מתגובה אלרגית לחומרים המצויים בהפרשת הרוק שהחרק מחדיר לעור בזמן היניקה. חלק מהחרקים מפרישים חומרים שונים בקירבת מקום העקיצה וההפרשה מוחדרת פנימה לגוף על ידי הגירוד.  התגובה לעקיצה שונה מאוד מאדם לאדם.  דיירים של אותו ביית שנחשפו לאותו מספר יתושים יכולים לפתח תגובות שונות. אצל אחדים יהיה מספר קטן של עקיצות שיגרמו לאי נוחות קלה בלבד ואילו אחרים יעקצו פעמים רבות ויסבלו מכאב למשך מספר ימים או שבועות. בחלק קטן מהמקרים גירוד העקיצה בידיים לא נקיות גורם להחדרת חיידקים לעור ויצירת זיהום מוגלתי. במיקרים אלו מומלץ לפנות לרופא לקבלת טיפול במשחה אנטיביוטית. חמורות יותר אותן עקיצות שבהן מחדיר החרק לגופינו אורגניזמים מעבירי מחלות כמו יתוש האנופלס מפיץ המלריה.   למזלנו סוג זה של יתושים הודבר בארצנו.

יתושים

היתושים הם רעה חולה בקיץ.  מאחר וחום ומים מהווים שילוב נהדר עבורם, רצוי לטפל מהר ככל האפשר בשלוליות ומקווי מיים עומדים. דלתות וחלונות מרושתים מפחיתים במידה ניכרת את מספר היתושים בבית.  לאנשים הנוטים להיעקץ, ליוצאים לטיולים ומחנות קייץ למיניהם, ובאיזורים מוכי יתושים מומלץ להצטייד בבגדים הולמים: מכנסיים ארוכים, גרביים, חולצות ארוכות שרוולים ותכשירים דוחי יתושים.  תכשירים אלה הם פיתרון יעיל שהוכיח את עצמו. יש למורחם בצורה אחידה על כל חלקי הגוף החשופים. חסרונם של דוחי היתושים שהם מתנדפים מקץ שעתיים שלוש ואז יש צורך לחזור למרוח.  אם לא מרחת כראוי תמצא היתושה צמיאת הדם "אי" קטן של עור שאינו מרוח בחומר ותעוט עליו. מעניין שבן זוגה היתוש, הוא צמחוני, ניזון על מיצי פרחים ואינו מסוכן עבורינו. התכשירים דוחי החרקים הם ברוב המיקרים בטוחים וניתן להשתמש בהם בכל גיל.  מי שאינו מעוניין להתמרח, יכול להשתמש בדוחי חרקים חשמליים הפולטים לחלל האוויר חומרי ריח שונים או במכשירים ה"צולים" את החרקים המעופפים שנמשכים אל חוטי הלהט.

הטיפול: אחרי העקיצה יש להמנע מגירוד. רצוי לרחוץ את האיזור במיים וסבון ולשטוף היטב. אם העקיצה מטרידה הנחת קרח או קומפרסים קרים עשויה להכהות את הכאבים ולהפחית את הנפיחות והאודם.  ניתן גם להרגיע את המקום הנגוע בנוזל קאלמין. רגישות והפרשה של נוזל צהוב מאיזור העקיצה הם לעיתים סימן של זיהום בחיידקים הנובע מהגירוד. במיקרים כאלה כדאי לפנות לרופא על מנת לקבל טיפול במשחה או כדורי אנטיביוטיקה.

דבורים וצרעות:

אצל הדבורים רק הנקבה היא בעלת עוקץ המצוי בקצה ביטנה. ומכיל ארס בקצהו שהוא הינו הגורם לדלקת. האדם הנעקץ סובל מכאב מקומי, אדמומיות ונפיחות במשך כ 84 שעות. כשהשמש בהירה והפרחים בשפע הסיכוי להעקץ על ידי דבורה הוא קטן מאוד.  תחת שמיים מעוננים ואם לבושך צבעוני, בעיקר אדום וצהוב אתה עלול להסב אליך את תשומת ליבן של הדבורים. הן עוקצות בעיקר אם מרגיזים אותן או שהן חוששות לחייהן.  לעומתן הצרעות מתקיפות בעיקר כשמתקרבים לקן שלהן. עדיף על כן להתרחק ממנו ולחסוך בעקיצות. אם דבורים או צרעות בנו קן ליד ביתך בתוך עץ נבוב או בגומחה בקיר רצוי להרוס את קן הצרעות ללא תשלום בעזרת מדביר חרקים של העירייה. 

הטיפול: מאחר והדבורים משאירות את העוקץ שלהם ואת שק הארס בעור, מומלץ להסיר את הדבורה מהעור מהר ככל שניתן. הצרעה לעומתה אינה עושה זאת ויכולה לעקוץ שנית. סחיטה של איזור העקיצה עלולה להחדיר את הארס עמוק יותר לתוך העור. עדיף לנסות להוציא את העוקץ עם סיכה או גרוד עדין בקצה ציפורן או להב סכין.  גם כאן מומלץ לרחוץ היטב עם מיים וסבון ולהקל על הכאב על ידי הנחת קרח.  כדאי לדעת שברגע שהדבורה עוקצת היא משחררת חומר כימי המושך לאיזור דבורים אחרות כך שעקיצה אחת יכולה להיות מלווה בעשרות נוספות.  הפרחת עשן, למשל, על ידי נפנוף של מספר סיגריות בוערות יכול להבריח דבורים נרגזות ולמנוע עקיצות.

מריחת משחות המכילות חומר מאלחש כמו למשל בנזוקאין, או משחות המכילות קורטיזון יכול להקל על הכאבים לזמן קצר. אם העקיצות מרובות רצוי לקחת תרופות אנטי היסטאמיניות המפחיתות את הגרד והנפיחות. יש לזכור שבתרופות אלו יש חומרים העלולים להוריד את רמת העירנות ועל כן לא ליטול אותן בזמן נהיגה או לפני כל פעילות אחרת הדורשת דריכות.

פשפשים

הפשפשים נמצאים בדרך כלל בבתים ישנים שאינם מתוחזקים כיאות. הפשפש חסר כנפיים, צבעו חום אדום והוא זקוק ללחות.  במשך היום הם נחבאים בפינות סתר, במיטות, מתחת לשטיחים, בסדקים שברהיטים ישנים ובקירות.   בשעות הלילה  יוצאים לחפש את מזונם - דם אדם. ברוב המקרים העקיצות  אינן מורגשות עד הבוקר שבו מתגלים סימני העקיצות הנראות כנקודות אדומות מסודרות בשורות ישרות. אצל אנשים רגישים הנגעים האדומים והמגרדים יכולים להשאר למשך שבועות. בנוסף לטיפול במקום העקיצה בקרח ומשחות מרגיעות, יש לדאוג לחיסול הפשפשים על ידי חומרי הדברה ובמידת הצורך להזמין חברת הדברה לבצע טיפול בעשון של החדר והריהוט.

הטיפול: זהה לטיפולים שהומלצו לגבי עקיצות היתושים.

פרעושים:

חרקים אלה הם טפילים הניזונים בעיקר ממציצת דם בעלי חיים ועופות. חיות הבית הנחמדות שלנו כמו החתולים והכלבים יכולים לשמש בית גידול נוח לחרקים אלו.   הפגיעה באדם יחסית נדירה ומופיעה בדרך כלל כשכמות הפרעושים על החיה היא גדולה במיוחד. הפרעושים נותרים פעמים רבות על שטיחים או ספות שעליהן ישנות חיות הבית ואם המארח הקבוע שלהם נעדר הם קופצים על בני האדם כדי להשלים את מזונם. העקיצות האופייניות של הפרעושים הן בדרך כלל נגעים אדומים תפוחים ומגרדים מאוד על השוקיים. העקיצות מופיעות על פי רוב בעונות החמות ושכיחות יותר בקרב ילדים. בכל מקרה של עקיצות בשוקיים  יש לבדוק את חיות הבית ולטפל בהן כנגד פרעושים.  מומלצים קולרים המרחיקים את הפרעושים מהחיה כל זמן שהיא עונדת אותם.

הטיפול: זהה לטיפולים שהומלצו לגבי עקיצות היתושים.

זבובוני חול ושושנת יריחו  -  Leishmania :

זבובוני החול הם זבובונים קטנים מוצצי דם העוקצים באיזורי עור חשופים בעיקר הפנים והגפיים.  מאחר והנקבה של זבוב החול משחרת לטרף עם שקיעת החמה יהיו רוב העקיצות בלילה.  ברוב המיקרים העקיצות הן קלות, מגרדות למספר שעות ונעלמות בהדרגה.  עיקר הסכנה היא עקיצה על יד זבובוני החול באיזור ים המלח או קציעות. באיזורים אלו נושא זבוב החול את טפיל הלישמניה הגורם לשושנת יריחו. במקרה של העברת הטפיל מזבוב החול לאדם יכול להתפתח לאחר מספר שבועות פצע מוגלתי שנשאר לחודשים רבים ומתרפא עם צלקת.  מאחר וזבוב החול אינו מסוגל להתרומם  לגובה של יותר מ  20ס"מ מהקרקע מומלץ לישון באיזורים אלו על מיטה או משטח מורם ולא על הקרקע. בנוסף יש להקפיד על לבישת מכנסיים ארוכים, הפשלת השרוולים בשעות החשיכה ושימוש בחומרים דוחי חרקים.

הטיפול: הטיפול בעקיצות רגילות זהה לטיפולים שהומלצו לגבי עקיצות היתושים. במידה שמתפתח פצע מוגלתי שאינו נרפא יש לפנות בהקדם לרופא עור כדי לשלול אפשרות של התפתחות שושנת יריחו (לישמניה).  טיפול מוקדם בשושנת יריחו, בזריקות או משחות מיוחדות למטרה זו, יכול למנוע הווצרות צלקת לאחר ריפוי הנגעים.

העכביש החום:

רוב העכבישים פרט לעכביש ה"אלמנה השחורה" )שלא קיים בארצנו( ואחד מסוגי העכביש החום אינם נושכים ואין בהם כל סכנה.  העכביש החום שעל גבו ציור דמוי כינור, הוא ביישן מטבעו,  נוטה להתגורר בארונות בגדים, במגירות שאינן בשימוש ובמחסנים מאובקים.  נשיכתו של העכביש החום אינה מורגשת ברוב המיקרים  ומתגלה רק כשמונה שעות אחרי הנשיכה  ככתם לבן כחול שבמרכזו איזור דקירה קטן וכואב מאוד. בהדרגה מתפתחת מסביב לכתם הלבן הילה אדומה נרחבת היכולה להגיע עד לקוטר של 02 ס"מ ויותר. מאחר שבחלק מהמיקרים האיזור הלבן המרכזי יכול לעבור נמק יש להיבדק על ידי רופא עור אם יש חשד לנשיכת עכביש חום.  כדאי לזכור שבתחילת הקייץ כאשר אנחנו מוציאים מהארון בגדים שלא השתמשנו בהם תקופה ארוכה יש  לנער אותם היטב, פן מוחבא בהם מיודענו העכביש החום. כדאי במיוחד לנער את הבגדים לפני הלבישה כשאנחנו לנים בטבע, מאחר והעכביש עלול לזחול ממחבואו מתחת לגל אבנים לבין הבגדים החמימים.

הטיפול: כאשר ניתן ללכוד את העכביש כדאי להביאו לרופא עור או רופא משפחה לזיהוי. הטיפול הראשוני כולל מנוחה שלימה, קיבוע של האיזור, והרטבות עם מיים פיזיולוגיים. מאחר וארס העכביש החום מתפשט במהירות לרקמות העמוקות של העור לא ניתן לנטרלו. אם האיזור הלבן שבמרכז העקיצה אינו נעלם, מתפתח בתוכו מוקד של חוסר תחושה, או שלפוחית יש לשקול מתן תרופה הנקראת Dapson, כדורי  אנטיביוטיקה או תרופות מקבוצת הסטרואידים. 

תגובה אלרגית לארס חרקים:

שניים מכל 100 ישראלים אלרגים לארס חרקים. אצל אותם אנשים עקיצה ראשונה גורמת להתפתחות רגישות יתר.  עקיצה שניה גם לאחר חודשים ושנים יכולה להתבטא בפריחות מפושטות בעור, ירידה חדה בלחץ הדם וקשיי נשימה עד כדי חנק ומוות. מי שיודע שהוא רגיש לעקיצות חייב לשאת איתו מזרק מיוחד המכיל אפינפרין. זהו מזרק אוטומטי שהפעלתו מיד לאחר העקיצה מפחיתה את הנפיחות ברקמות ומונעת את סכנת החנק. הנעקץ חייב להגיע לחדר מיון להמשך טיפול בזריקות או בכדורי סטרואידים בשילוב עם אנטיהיסטאמינים.  אנשים אלרגיים לעקיצות, הנוסעים לאיזורים ללא מערכת רפואית מסודרת  רצוי שיקחו עימם כדורים על פי המלצת רופא המשפחה או רופא עור.

הדפסשלח לחבר
© כל הזכויות שמורות לאתר העור הישראלי
דרונט בניית אתרים